Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 58b

אֶלָּא לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, קַמַּיְיתָא מִשּׁוּם סִימְפּוֹן וּבָתְרָיְיתָא מִשּׁוּם סִימְפּוֹן, מַאי בֵּינַיְיהוּ?

Traduction

However, according to Rav Shmuel bar Yehuda, the first ruling was due to abrogation and the latter ruling was also due to abrogation. If so, what is the difference between the reasoning of the initial version of the mishna and the decision of the court that convened after them?

Rachi non traduit

אלא לרב שמואל בר יהודה. דאמר לעיל נמי טעם משנה ראשונה משום סימפון והשתא נמי מוקי טעם ב''ד של אחריהם משום סימפון:

מאי בינייהו. כלומר מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך ומה ראו אחרונים לומר עד שתכנס לחופה:

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בְּדִיקַת חוּץ. מָר סָבַר: בְּדִיקַת חוּץ — שְׁמָהּ בְּדִיקָה. וּמָר סָבַר: בְּדִיקַת חוּץ — לֹא שְׁמָהּ בְּדִיקָה.

Traduction

The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to superficial investigation, i.e., the investigation that could have been conducted on his behalf by his female relatives, which could have been only a superficial investigation. One Sage holds that superficial investigation is considered a valid investigation, and therefore once he requested to marry her and the marriage date arrived, there is no concern of a later abrogation, and one Sage holds that superficial investigation is not considered a valid investigation, and consequently there is still concern that when he consummates the marriage he will find some blemish on her and abrogate the marriage.

Rachi non traduit

מר סבר. משנה ראשונה:

בדיקת חוץ. שבדקה ביד קרובותיו:

שמה בדיקה. וקודם שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה הלכך תו לא חיישינן לסימפון וב''ד של אחריהם סברי אינה בדיקה עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה:

מַתְנִי' הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ — הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חוּלִּין.

Traduction

MISHNA: If one consecrates his wife’s earnings, meaning anything she produces, such as thread that she spins from wool, which, according to the Sages’ ordinance, belongs to her husband, she may work and sustain herself from her earnings, as the consecration is ineffective. However, there is a dispute with regard to the surplus, meaning any earnings she produces in excess of the amount she is required to produce for her husband. Rabbi Meir says: The surplus is consecrated property, and Rabbi Yoḥanan the Cobbler says: The surplus is also non-sacred.

Rachi non traduit

מתני' מעשה ידי אשתו. במתני' (לקמן כתובות דף סד:) מפרש מה היא עושה לו משקל חמש סלעים כו':

הרי זו עושה ואוכלת. אין מעשה ידיה קדוש על פיו ובגמרא מפרש לה:

המותר. הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה לו יותר על הראוי שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן והמותר קנוי לו במעה כסף שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות כדתנן במתניתין:

רבי מאיר אומר הקדש כו'. מפרש בגמרא:

גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: יְכוֹלָה אִשָּׁה לוֹמַר לְבַעְלָהּ ''אֵינִי נִיזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה''. קָסָבַר: כִּי תַּקִּינוּ רַבָּנַן מְזוֹנֵי — עִיקָּר, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִשּׁוּם אֵיבָה. וְכִי אָמְרָה ''אֵינִי נִיזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה'' — הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ.

Traduction

GEMARA: Rav Huna said that Rav said: A woman may say to her husband: I will not be sustained by you and, in turn, I will not work, i.e., you will not keep my earnings. He holds that when the Sages instituted the various obligations and rights of a husband and wife, the husband’s obligation to provide for the wife’s sustenance was the primary one, and they then decreed that her earnings belong to him in return, due to concern about animosity. If he would be obligated to provide for her sustenance but she would be allowed to work and keep her earnings, he would resent her. Since her right to sustenance is the primary one, if she says: I will not be sustained by you and, in turn, I will not work, i.e., you will not keep my earnings, she has permission to do so. As the arrangement was established for her benefit, she may cancel it if it is not suitable for her.

Rachi non traduit

גמ' איני ניזונית. משלך:

ואיני עושה. לך כלום אלא לעצמי:

מזוני עיקר. תחילת תקנתא לטובתה תקנוה משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה למזונות ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו והדר תקון לו מעשה ידיה משום איבה וכיון דעיקר תקנתא לטובתה ומשום דידה הואי כי אמרה לא ניחא לי בהאי טיבותא שומעין לה:

מֵיתִיבִי: תִּקְּנוּ מְזוֹנוֹת תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ! אֵימָא: תִּקְּנוּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ תַּחַת מְזוֹנוֹת.

Traduction

The Gemara raises an objection from a baraita: They instituted the husband’s responsibility for her sustenance in exchange for his right to her earnings. This indicates that the primary enactment is the husband’s right to his wife’s earnings, and the ordinance that requires him to provide her with sustenance comes as a result. According to this, the wife would not be allowed to waive the arrangement, contrary to Rav Huna’s statement. The Gemara responds: Emend the text of the baraita and say instead: They instituted her earnings in exchange for the husband’s responsibility for her sustenance.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ — הֲרֵי הִיא עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. מַאי לָאו, בְּנִיזּוֹנֶת? לָא, בְּשֶׁאֵינָהּ נִיזּוֹנֶת.

Traduction

The Gemara raises an objection: Let us say that the mishna supports Rav Huna’s opinion, as it is taught: If one consecrates his wife’s earnings, she may work and sustain herself from her earnings. What, is it not discussing a woman who is sustained by her husband, meaning that he is willing to sustain her, although she relinquishes her right to sustenance in accordance with Rav Huna’s principle? Therefore, her earnings do not belong to him to consecrate. The Gemara answers: No, it is discussing a woman who is not sustained by her husband, as he does not have sufficient funds to sustain her. Consequently, there is no proof with regard to Rav Huna’s statement.

Rachi non traduit

מאי לאו בניזונת. שיש לו נכסים ומבקש לזונה ואפי' הכי תנן אין מעשה ידיה ברשותו להקדישן:

בשאינה ניזונת. שאין לו במה לזונה:

Tossefoth non traduit

מאי לאו בניזונת. לא כשהוא זן אותה קאמר דאם כן יקדשו מעשה ידיה ואמאי עושה ואוכלת כדקאמר לקמן אי במעלה לה מזונות מאי טעמא דמאן דאמר לאחר מיתה קדוש פירוש גם מחיים יהא קדוש אלא בניזונת כלומר שהוא חפץ לזונה והיא אינה רוצה:

אִי בְּשֶׁאֵינָהּ נִיזּוֹנֶת, מַאי לְמֵימְרָא? אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יָכוֹל הָרַב לוֹמַר לָעֶבֶד ''עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ'' — הָנֵי מִילֵּי בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי, דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ ''עִמָּךְ'', אֲבָל עֶבֶד עִבְרִי, דִּכְתִיב בֵּיהּ ''עִמָּךְ'' — לָא, וְכָל שֶׁכֵּן אִשְׁתּוֹ!

Traduction

The Gemara asks: If it is discussing a woman who is not sustained, what is the purpose of stating that he may not consecrate her earnings? Even according to the one who says that a master can say to his slave: Work for me but I will not sustain you, this applies only to a Canaanite slave, about whom it is not written: ''With you.'' But with regard to a Hebrew slave about whom it is written: ''It is good for him with you'' (Deuteronomy 15:16), this does not apply, and the master must sustain him just as he sustains the members of his own household. And this is true all the more so with regard to his wife, as there is a specific obligation of sustenance. Consequently, if he does not do so, he certainly has no right to her earnings.

Rachi non traduit

אפי' למאן דאמר כו'. פלוגתא במסכת גיטין:

סֵיפָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ: מוֹתָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חוּלִּין.

Traduction

The Gemara answers: This halakha did not need to be stated, but the latter clause was necessary, as it contains a novelty with regard to the surplus: Rabbi Meir says that the surplus is consecrated property, and Rabbi Yoḥanan the Cobbler says it is non-sacred.

Rachi non traduit

סיפא איצטריך ליה. לאשמועינן פלוגתא במותר דלא שייך אמזונות ואע''ג דאינה נזונת איכא למ''ד קדוש לאחר מיתה כשיירשנה וכדלקמן:

וּפְלִיגָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לָא תֵּימָא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דְּקָסָבַר אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. אֶלָּא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר, מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לְכוּפָּהּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ — נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לָהּ ''יִקְדְּשׁוּ יָדַיִךְ לְעוֹשֵׂיהֶם''.

Traduction

The Gemara comments: This opinion of Rav Huna disputes that of Reish Lakish, as Reish Lakish said: Do not say that the reason for the opinion of Rabbi Meir is that since he maintains that a person may consecrate an object that has not yet come into the world, the consecration can take effect even on her future earnings. Rather, say that the reason for the opinion of Rabbi Meir is that since he can compel her to produce her earnings for him, it is as if he had a certain legal claim to the products of her hands, i.e., her earnings. Consequently, he is considered as if he had said to her: Your hands are consecrated to the One Who made them, and the consecration can therefore take effect on something that already exists. Since Reish Lakish said that he may compel her to produce earnings for him, the implication is that she may not say: I will not be sustained and I will not work.

Rachi non traduit

ופליגא. דרב הונא אר''ש בן לקיש:

דבר שלא בא לעולם. כגון מעשה ידיה שהקדישן עד שלא עשאתן:

לעושיהן. למי שבראן וידים איתנהו בעולם אלמא קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה:

Tossefoth non traduit

מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה כו'. ומתני' דקתני עושה ואוכלת מוקי לה כרב אדא בר אהבה דבסמוך במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף:

יקדשו ידיך לעושיהן. פירוש להקב''ה שעשאן אבל אין לפרש למלאכתן דא''כ הל''ל למעשיהן כדאמרינן בסוף פ''ק דנדרים (דף יג:):

וְהָא לָא אֲמַר לַהּ הָכִי! כֵּיוָן דְּשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר: אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה — נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר לָהּ ''יִקְדְּשׁוּ יָדַיִךְ לְעוֹשֵׂיהֶם''.

Traduction

With regard to Reish Lakish’s statement, the Gemara asks: But he did not say this to her; rather, he said that he was consecrating her earnings. The Gemara answers: Since we heard that Rabbi Meir said: A person does not say things for naught, and according to this principle, when one says something that has no halakhic meaning, it is interpreted as if he had said something that does have halakhic relevance, he is considered as if he had said to her: Your hands are consecrated to the One Who made them.

Rachi non traduit

והא לא אמר. יקדשו ידיך אלא מעשה ידיך:

שמעינן ליה לרבי מאיר. במסכת ערכין (דף ה.) דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה דתנן המעריך פחות מבן חדש ר''מ אומר נותן דמיו דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים הכא נמי אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וגמר ואמר לשם ידים עצמן:

וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם? וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ''הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר'', אוֹ: ''לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי'', ''לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר'', ''לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי'', ''לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ'', אוֹ ''שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ'', אוֹ: ''לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ'', רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְקוּדֶּשֶׁת.

Traduction

The Gemara asks: Does Rabbi Meir hold that a person may not consecrate an object that has not yet come into the world? Isn’t it taught in a baraita that if a gentile says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert; or if she was a gentile and he said to her: You are hereby betrothed to me after you convert; or if he was a slave and said to her: After I am emancipated; or if she was a maidservant and he said to her: After you are emancipated; or if she was married and he said to her: After your husband dies; or if he was married to her sister and he said: After your sister dies, as at that point the betrothal could take effect; or if she was a widow waiting for her yavam and he said to her: After your yavam performs ḥalitza with you, Rabbi Meir says: If any of these cases occurred, she is betrothed. Apparently Rabbi Meir maintains that betrothal can take effect even on something that has not yet come into being.

Tossefoth non traduit

לאחר שאתגייר. וא''ת דבסוף פ''ק דגיטין (דף יג:) אמרינן דאפילו לרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה''מ לדבר שהוא בעולם אבל לדבר שלא בא לעולם לא והא לאחר שאתגייר הוי לדבר שלא בא לעולם ואומר ר''י דלאחר שאתגייר לא חשיב כל כך דבר שלא בא לעולם כיון שהגוף בעולם אלא שמחוסר גירות ולא דמי לנולדים דהתם לא באו לעולם כלל וכעין זה תירץ ה''ר אליעזר משנז''א מה שמקשין אהא דאמר בריש המפקיד (ב''מ דף לג:) אימור דאמר ר''מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל דעבידי דאתו כו' והא כל הנהו דהכא לא עבידי דאתו אלא הכא כיון שהגוף בעולם לא בעינן עבידי דאתו וא''ת אם כן מאי פריך הכא וקאמר נמי מההיא אין הא מההיא נמי לא שמעינן מעשה ידיה שאינם בעולם כלל ואכתי מצי למימר דלא קדשי מעשה ידיה אלא דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן וי''ל כיון דבמקצת סבר רבי מאיר כרבי אליעזר בן יעקב אית לן למימר דאף בדבר שלא בא לעולם כלל סבר כוותיה דאית ליה בהאשה רבה (יבמות צג:
ושם) ובהאומר (קידושין דף סב:) דאדם מקנה ועוד מתרץ דכל הני דהכא איכא לאוקמא בדעבידי דאתו כגון ששמע מרבו שישחררנו ולאחר שימות בעליך ואחותיך כגון בגוססת ולאחר שיחלוץ ליך יבמיך באין דעתו של יבם לייבם ומיהו ק''ק מותר דקדוש לאחר מיתה אע''ג דלא עביד דאתי דליכא לאוקמא בגוססת דהא עושה מלאכה:

מֵהַהִיא — אִין, מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

The Gemara answers: Actually, from that baraita, one can learn that this is Rabbi Meir’s opinion, but Reish Lakish merely wanted to say that no inference is to be learned from this mishna, as it is possible to explain Rabbi Meir’s words in another way, based on the principle that a person does not say things for naught.

הַמּוֹתָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶקְדֵּשׁ. אֵימַת קָדוֹשׁ? רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: מוֹתָר לְאַחַר מִיתָה קָדוֹשׁ. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: מוֹתָר מֵחַיִּים קָדוֹשׁ.

Traduction

§ The mishna states that with regard to the surplus, Rabbi Meir says: It is consecrated property. The Gemara asks: According to this opinion, when does the surplus amount become consecrated? Rav and Shmuel both said: The surplus is consecrated only after the woman’s death. Rav Adda bar Ahava said: The surplus is consecrated while she is still alive.

Rachi non traduit

לאחר מיתה. כשתמות היא ויירשנה:

הָוֵי בַּהּ רַב פָּפָּא: בְּמַאי? אִילֵימָא בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וּמַעֲלֶה לָהּ מָעָה כֶּסֶף לִצְרָכֶיהָ — מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מִיתָה קָדוֹשׁ?

Traduction

Rav Pappa discussed it, as he was perplexed by this dispute: With regard to what do they argue? If we say that the husband provides for her sustenance and additionally provides her with a silver ma’a coin every week for the rest of her needs, as he is obligated to do (see 64b), then what is the reason for the opinion of the one who said it is consecrated only after her death? As the husband has fulfilled all of his obligations and is consequently the owner of his wife’s earnings, he should be capable of consecrating them.

Tossefoth non traduit

אי במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף מ''ט דמ''ד לאחר מיתה הוא קדוש. גם למ''ד מחיים הוא קדוש ה''מ למיפרך כיון דמעלה מזונות ומעה כסף אמאי עושה ואוכלת אלא משום דבעי למימר אי אין מעלה לה מזונות ולא מעה כסף מ''ט דמאן דאמר מחיים הוא קדוש נקט נמי הכא מ''ט דמ''ד לאחר מיתה הוא קדוש:

וְאֶלָּא כְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְלֹא מַעֲלֶה לָהּ מָעָה כֶּסֶף לִצְרָכֶיהָ — מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר מֵחַיִּים קָדוֹשׁ?

Traduction

And if we rather say that he does not provide for her sustenance and does not provide her with a silver ma’a for her needs, and she must consequently support herself entirely, then what is the reason for the opinion of the one who said that it is consecrated in her lifetime? It is possible that at some point she will not find sufficient employment, and since her husband does not provide for her sustenance or her other needs, she will need the money for herself and there will not be any surplus at all.

Rachi non traduit

מחיים. כשתעשנו:

לְעוֹלָם בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מָעָה כֶּסֶף לִצְרָכֶיהָ. רַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: תִּקְּנוּ

Traduction

The Gemara answers: Actually, one must explain that they are discussing a situation where he provides for her sustenance, but does not provide her with a silver ma’a for her needs, and this is their dispute: Rav and Shmuel maintain that the main enactment was that they established

Rachi non traduit

לעולם במעלה לה מזונות כו'. וה''ה נמי דמצי לאוקמא כשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה אלא משום רב דאית ליה יכולה אשה שתאמר איני ניזונית ואיני עושה ואוקי רישא דמתני' דתני עושה ואוכלת בניזונת להכי אוקי סיפא בניזונת:

Tossefoth non traduit

במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף. אליבא דרב אדא בר אהבה מוקי לה הכי אבל רב ושמואל לא מצי מוקמי לה במעלה לה מזונות דכיון דסברי דתיקנו מזונות תחת מעשה ידיה א''כ אמאי עושה ואוכלת אלא רב ושמואל מוקמי מתניתין בשאין מעלה לה מזונות ולא מעה כסף ואם תאמר ומאי דוחקיה דרב לאוקמא מתני' לאחר מיתה לוקמה מחיים וכגון דמעלה לה מעה כסף ואין מעלה לה מזונות ויש לומר דאין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source